עיריית קרית אתא נ' פזגז בע"מ ואח'

החלטה

המשיבות, הינן חברות העוסקות באחסון גז פחממני מעובה (גפ"מ), בשיווקו ובמילויו במיכלי לחץ, באתר המצוי בקרית אתא וידוע כחלקה 15 בגוש 11606.

בתאריך 23.10.11 הגישה המבקשת נגד שלוש המשיבות, ומנהליה, שלושה כתבי אישום, בגין ניהול עסק טעון רישוי, בלא שיהיה בידיהם רישיון עסק או היתר זמני לניהולו. הנאשמים הואשמו בעבירות על סעיפים 4, 14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת, בשלושת התיקים, בקשות למתן צו להפסקת עיסוק בעסק על פי סעיף 17 לחוק.

נימוקי הבקשה

המשיבות מנהלות את העסק, ללא רישיון עסק, מזה כ- 25 שנה לפחות. המבקשת לא ניפקה למשיבות רשיון עסק, למרות שהיו בידיהן אישורי רשות הכיבוי, המשטרה והמשרד להגנת הסביבה, בשל הפרת חוק התכנון והבניה על ידי המשיבה בחצרים בהם נוהל העסק.

עד כה לא נקטה המבקשת בהליכים משפטיים, משום שהיו בידי המשיבות אישורי רשות הכיבוי, המשטרה והמשרד להגנת הסביבה מחד, ומאידך, התקיימו הליכים תכנוניים שונים ברמה הארצית, תחילה - להעתקת הפעילות לאתר אחר, כאמור בתמ"א 32 ומאוחר יותר - לנקיטת הליכים להטמנת המיכלים בקרקע כמפורט בתמ"א 32ג'. לאחרונה, סירב המשרד להגנת הסביבה לחדש את היתר הרעלים של המשיבות, בשל מחדליהן למלא אחר הוראות תוכנית תמ"א 32ג' להטמנת המיכלים. כמו כן רשות הכיבוי סירבה להאריך את המלצתה למתן רשיון עסק למשיבה.

תמ"א 32ג' אושרה בתאריך 9.4.06 וכותרתה "אתר גפ"מ לזמן מוגבל בקרית אתא".המשיבות הגישו לועדה המקומית לתכנון ולבניה בקשה למתן היתר בניה להטמנת המיכלים ולהסדרת רישוי הבניה למבנים, כל אחת בתחומה, כנדרש בהוראות תמ"א 32ג.בתאריך 31.8.09 החליטה הועדה המקומית לתו"ב לקבל את הבקשות, בתנאים.המשיבה לא קיימה עד היום את התנאים, וממילא לא החלה כלל בביצוע הוראות תמ"א 32ג להטמנת המיכלים.

בתאריך 13.6.10 הודיע מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה על סירובו לחדש את היתר הרעלים שבידי המשיבה, שתוקפו פג בתאריך 2.7.10.

המשיבה הגישה עתירה לבג"צ. העתקים מן העתירה, ומהחלטת בג"צ בבקשה לצו ביניים צורפו לבקשה.

בתאריך 3.10.11 נשלחה למבקשת הודעת איגוד ערים חיפה, לפיה אין בכוונתה להאריך את תוקף אישורה לרשיון עסק למשיבה, אשר פג בתאריך 1.10.11.

המשיבות מנהלות את עסקיהן תוך סיכון חמור לשלום הציבור, בריאותו ורווחתו. רישיון עסק, הוא המהווה ערובה כי מולאו דרישות החוק, שמטרתן להבטיח את שלום הציבור. לטענת המבקשת, מתקיימים במקרה דנן התנאים שנקבעו בפסיקה למתן צו סגירה, בהתאם לסעיף 17 לחוק.

הליכים קודמים בין בעלי הדין

לשם הבנת נסיבות הגשת הבקשה, מן ההכרח לסקור בקצרה, את ההליכים המשפטיים שנוהלו בין הצדדים עד כה, ואלה התלויים ועומדים בבית המשפט כיום. עתירת עיריית ק.אתא ועיריית חיפה נגד תמ"א 32ג' (בג"צ 345/05) – נדחתה בתאריך 1.9.08.בשנת 2007 הגישו המשיבות בקשות להיתר בנייה לועדה המקומית. משנדחתה הבקשה, הוגש ערר. ועדת הערר קיבלה את הערר, בתאריך 17.4.08, וביטלה את החלטת הועדה המקומית (ערר (חיפה) 204/07 פזגז ואח' נ' הועדה המקומית לתו"ב ק.אתא).על החלטת וועדת הערר הוגשו שתי עתירות מינהליות לבית המשפט המחוזי בחיפה עת"מ 560/08 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אתא נ' ועדת ערר מחוזית לתו"ב חיפה ואח', ועת"מ 526/08 פזגז בע"מ ואח' נ' ועדת ערר מחוזית לתו"ב מחוז חיפה ואח'. בפברואר 2009 נמחקו העתירות, בעקבות הסכמות בין הצדדים, שנועדו לאפשר למשיבות לפעול לקבלת היתר הבנייה הנדרש.

שוב הוגשו בקשות להיתרי בניה, והועדה המקומית, בהחלטה מתאריך 31.8.09, החליטה לאשר את הבקשה, בתנאים.

בשנת 2010 הגישו המשיבות עתירה לבג"צ נגד המשרד להגנת הסביבה, לאחר שמנהל מחוז חיפה במשרד הודיע להן, במכתבו מתאריך 13.6.10 כי לא יחודש היתר הרעלים לפי חוק חומרים מסוכנים, התשנ"ג – 1993 אשר היה בידי המשיבות עד אז (בג"צ 4885/10, 4886, 4887).בתאריך 29.6.10 ניתן צו ביניים, המורה על עיכוב תוקפה של החלטת המשיב בדבר סרוב לבקשה לחידוש היתר רעלים.

עוד קודם לכן, בעקבות אישורה של תמ"א 32, על פיה אמור היה המתקן להתבטל, הוגשה על ידי המשיבות תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, אשר הדיון בה עוכב, לאור אישורה של תמ"א 32ג', מכוחה התאפשרה המשך הפעילות באתר.

עם אישור בקשת המשיבות להיתר בנייה, לצורך ביצוע ההטמנה, בהתאם לתמ"א 32ג', דרשה המבקשת תשלום היתר השבחה בסכום של 60 מיליון ₪ מכל אחת מהמשיבות, ובנוסף דרשה אגרות שונות בסכום כולל של כ- 10 מיליון ₪ ודמי שימוש בגין שבע שנים לאחור.המשיבות הגישו ערר לועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, על גובה היטל ההשבחה. בהחלטת הועדה מתאריך 13.11.11 הוחלט למנות שמאי מייעץ, אשר יתן דעתו גם לתביעה בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה.

טענות המשיבות

להלן יפורטו טענות המשיבות במאוחד, אף שכל אחת מהן הגישה תגובה נפרדת מטעמה.